זוגיות היא ניסיון לפתור יחד בעיות שכלל לא היו צצות אילו נשארת לבד. (אדי קנטור)
לבת הזוג שלך יש בעיה! כמובן שזה היפותטי בלבד😊. למשל, היא לא מקיימת הבטחות. לא רק אתה מתאכזב מכך, אלא גם חברה משותפת אמרה שקשה לסמוך עליה. אומנם זה היה בצחוק, אך ידוע שבכל צחוק יש קמצוץ של אירוניה והרבה מן האמת.
כל מי שבזוגיות יכול להצביע על בעיות בולטות אצל השני בזמן שהוא עצמו לא רואה את חלקו בבעיה המדוברת. כשהבעיה הופכת לבלתי נסבלת עבורכם, אתם אומרים לאהוב ליבכם: "לך לטיפול!", "תתייעצי עם איש מקצוע!".
נדיר שאנשים אכן פונים לטיפול כשהמניע הוא " אשתי שלחה אותי", "חבר שלי התעקש שאפנה לעזרה". בדרך כלל בני הזוג "הבעייתיים" נעלבים או מתעלמים מהעצות החמות , במיוחד כשמקבלים אותן בזמן ריב.
אז מה בכל זאת ניתן לעשות במצב שדפוסי התנהגות מסוימים מאוד מפריעים לכם בבחיר ליבכם , אך הוא לא מראה סימנים לקראת שינוי הדפוס הזה? אני מציעה לבוא לטיפול כזוג. נכון שאתם דווקא אלה ש"בסדר" ואתם רק מלווים את האדם עם הבעיה לחדר טיפול. במקרה כזה התמיכה מצדכם יכולה להיות הגשר שיוביל את בת/ בן הזוג לטיפול. כדי לרכך את המצב, אפשר גם לקרוא לצעד הזה "פנייה לייעוץ זוגי". משום מה, ייעוץ תמיד נשמע משהו נקודתי ולא מאיים.
תהיו מוכנים לכך שמטפל טוב יתערב בא-סימטריה ביניכם וישקף כיצד דווקא אתם אלה שלוקחים חלק בדפוס הבעייתי ומניעים אותו. הרי ההתנהגויות שלנו תמיד מתרחשות בהקשר כלשהו ומושפעות מאחרים. התגובות שאנחנו מקבלים בעקבות התנהגות מסוימת מזמינות שחזורים של התנהגות או שינוי. זה לא אומר שיש לכם אחריות או אשמה, אלא מדובר בהשתתפות, נוכחות פעילה בדינמיקה.
אביא דוגמה מפלנטה אחרת: נגיד, בן זוגך פלרטטן. הוא מביך אותך מול אחרים ולעיתים גורם לך לקנא. ככל שאת כועסת על זה יותר ומתרחקת ממנו , כך הוא עלול עוד יותר לחפש פיצוי בלהרשים אחרות. ככל שאת בולשת ומחפשת סימנים של פלרטטנות , את "במפתיע" מוצאת עוד ועוד הוכחות. הוא חושב שהוא אדם חברותי מאוד ואין לו שום בעיה של נאמנות וגבולות. הרי הוא אוהב אך ורק אותך. יחד עם זאת, מפריע לו שאת לא מרוצה ו מחברותיות שלו אף מתוסכלת. לשניכם לא טוב במצב שנוצר.
אז בואו נסכם: מי שסובל, עדיף שיפנה לטיפול. גם אם זה לא אתה שמייצר את הבעיה , אתה סובל מההשלכות. גם אם את זו שגורמת לבעיה, והיא לא מפריעה לך, זה עדיין לא אומר שטוב לך כשבן הזוג מעיר לך שוב ושוב.